המתה בקלות דעת
עבירה זו מתייחסת למקרים בהם הנאשם נוטל סיכון בלתי סביר, בתקווה שהתוצאה הקטלנית לא תתממש אך היא מתממשת. למשל, גרימת מוות בנהיגה מסוכנת, משחקים בנשק, בניה מודעת מחומרים זולים ובלתי בטיחותיים של מבנה ועוד.
ע"פ הרפורמה החדשה ובהתאם לסעיף 301ג לחוק העונשין, אדם הגורם בקלות דעת למותו של אדם אחר, דינו שתים עשרה שנות מאסר.
יחד עם זאת, ככל שהסיכון שנטל הנאשם במעשיו גבוה יותר ביחס לאפשרות גרימת התוצאה הקטלנית, וככל שתקוותו למנוע את התוצאה האמורה נמוכה יותר, כך תיטה הפרקליטות לייחס לו אחריות גבוהה יותר לגרימת התוצאה הקטלנית באדישות או בכוונה וכפועל יוצא להעמידו לדין בגין עבירת רצח.
דוגמה: נאשם הכה את המנוח מספר פעמים בראשו ללא כוונה להמיתו, ללא שימוש בנשק קר/חם ולאחר שהמנוח איבד הכרתו ומת, הנאשם קרא לעזרה. במקרה כזה, יטה ביהמ"ש להרשיעו בהמתה בקלות דעת ולא באדישות (רצח). מנגד, אילו היה הנאשם מכה את המנוח בעוצמה ובהיקף יוצאים דופן, בראשו, ולאחר שהמנוח איבד הכרתו ומת הנאשם ברח – אז, יתקרב הנאשם למתחם בו עלול הוא להיות מורשע ברצח בהיותו אדיש לאפשרות גרימת התוצאה הקטלנית.
גם מקרים של תאונות דרכים שבהן תוצאה של מות אדם, עשוי הנהג הפוגע לעמוד לדין בגין המתה בקלות דעת. כך למשל, בתאונה שנגרמה בעקבות חציית קו לבן, "גניבת רמזור אדום", אי מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חציה ועוד. בע"פ 8279/11 טל מור נ. מדינת ישראל [ביהמ״ש העליון] נידון טל מור, הנהג שדרס למוות את בנו של השופט חשין ונמלט ל-12 שנות מאסר בגין הריגה (טרם נכנסה הרפורמה לפועל), וערעורו בבית המשפט העליון נדחה.
יחד עם זאת, כל מקרה נבחן ע"פ נסיבותיו והעבודה כי מתקיימת תוצאה של מות אדם, אינה בהכרח מחייבת להעמיד לדין בגין המתה בקלות דעת וישנם מקרים בהם ניתן יהיה באמצעות ניתוח הראיות להמיר את האישום לעבירה מתונה יותר, של גרימת מוות ברשלנות.