קבלת דבר במרמה
כדי שתתגבש עבירת קבלת דבר במרמה, בהתאם לדנ"פ 2334/09 ישראל פרי נ’ מדינת ישראל, פ"ד סד (3) 502 (2011), נדרש שיתקיימו האלמנטים הבאים:
- קבלת דבר. כלומר על המרמה לקבל לידיו "דבר". המשמעות היא כל דבר ממש לרבות כסף, שווה כסף, נכס מוחשי ודיגיטלי, מקרקעין, מיטלטלין, זכות, טובת הנאה ועוד.
- מרמה. נדרש שהמרמה יטען טענה עובדתית בעניין שקרה בעבר, בהווה או בעתיד, בכתב, בע"פ או בהתנהגות, כאשר הוא יודע שאותה עובדה אינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת.
- קיומו של קשר סיבתי בין (1) ו-(2), כלומר המרמה קיבל לידיו דבר בעקבות מעשה הרמייה.
אם כן, רכיב המרמה מתגבש בהצגת עובדה שאינה נכונה, בשעה שהטוען אותה מודע לכך שאינו דובר אמת ועל בסיס כך, מקבל המרומה החלטה. המדובר בעבירה הנחשבת מתוחכמת ובעצם קיומה מתקיימת פגיעה בערך המוגן של חופש הרצון והבחירה של המרומה.
מערכת האכיפה בישראל, משקיעה מאמצים ומשאבים רבים כדי למנוע ביצוען של עבירות מסוג זה ועבירות הונאה ומרמה בכלל וקיימת מגמת החמרה של ממש, בכל הנוגע לעבירות מתחום המרמה וקבלת דבר במרמה בפרט.
בנוסף, עבירת קבלת דבר במרמה, עשויה להימצא כי בוצעה בנסיבות מחמירות, בהתקיים נסיבות שונות, בהן פגיעה במספר רב של מתלוננים, גרימת נזק כספי או אחר בהיקפים גדולים, רמת תחכום גבוהה, ביצוע העבירה כנגד אוכלוסיות מוחלשות, ביצוע העבירה במשך תקופת זמן ממושכת, ועוד.
בהתאם לסעיף 415 לחוק העונשין, המקבל דבר במרמה, דינו – מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו – מאסר חמש שנים.